פסק-דין בתיק ע"א 6388/05

1.         המערערים הם דיירים מוגנים בבית עסק שבבעלות המשיב והמצוי בעיר העתיקה בירושלים. המשיב הגיש לבית הדין לשכירות בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט י' שמעוני) תובענה כנגד המערערים, ובה עתר לקביעת דמי שכירות ראויים בהתייחס למושכר ולחיוב המערערים בתשלום חוב דמי שכירות במשך שנתיים קודם להגשת התביעה. התביעה לדמי שכירות ראויים עבור המושכר, בו מתנהל עסק לייבוש ולאחסון תבלינים ולקליית קפה, מקורה בתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי-תחולת שיעורים המירביים וההפחתות), תשמ"ג-1983, ומבוססת על הטענה שהמערערים לא שילמו דמי מפתח.

            המערערים הגישו תביעה שכנגד, וטענו כי המשיב גנב מהם מים בשווי 2,000 ש"ח, ובנוסף הוא חייב להם סך 50,000 דולר בגין החזרת חלק משטח המושכר לידיו בשנת 1998.

2.         בית הדין קמא דחה את התביעה שכנגד, קבע כי המערערים לא שילמו דמי מפתח ושם את דמי השכירות הכלכליים שעליהם לשלם למשיב בסכום של 700 דולר לחודש. תביעת המשיב באשר לחוב העבר נדחתה בעיקרה, ובית הדין קבע כי דמי השכירות עבור העבר ישולמו בסכומים ששולמו עד למתן פסק הדין, בטרם העלאת דמי השכירות וקביעת דמי שכירות כלכליים. עוד חוייבו המערערים בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

3.         טענתם המרכזית של המערערים היא, שעבודות הבניה שהם ביצעו לאחר קבלת המושכר, בשנת 1958 לערך, היו עבודות מסיביות, שכמוהן כתשלום דמי מפתח. המערערים מפנים להסכם שבין הצדדים, שבו ניתנה למערערים הרשאה לבצע עבודות אלה לצורך הכשרת המושכר לעסקם. ב"כ המערערים ציין כי באותה עת לא נהגו לפרש בהסכמי השכירות את עובדת תשלום דמי המפתח, בשל המצב החוקי שנהג אז, ואין זה סביר להניח שלא שולמו דמי מפתח, גם בהתחשב בעובדה שהמושכר משתרע על שטח משמעותי, ושקודם למערערים החזיק במושכר דייר אחר, אשר יש להניח שלא ויתר על דמי המפתח שהיו מגיעים לו.

            אין לקבל טענות אלה. ראשית, הוסכם בבית הדין קמא כי המערערים לא שילמו דמי מפתח בכסף, וכל טענתם מתבססת על ביצוע עבודות בניה בנכס, חלף תשלום דמי המפתח. שנית, לעניין משמעות עבודות הבניה, אין להתערב בממצאיו של בית הדין לשכירות ובמסקנותיו בעניין זה, לפיהם עבודות הבניה בוצעו אך ורק בשל רצון המערערים להתאים את מצב המושכר לצרכיהם, ולא הוסכם במפורש, כפי שיש לעשות, שההשקעות בנכס תחשבנה חלף תשלום דמי מפתח. בית המשפט העליון פסק במספר הזדמנויות כי הסכמתו של בעל בית לביצוע עבודות בניה על ידי דייר, אינה, כשלעצמה, הסכמה כי ההשקעות לצורך הבניה תחשבנה כתשלום דמי מפתח (ע"א 462/76, ש' חסיד נ' קנופיץ, פ"ד ל"א(2) 648; ר"ע 369/86, אבו ליל נ' מוצטפא, פורסם ב"תקדין").

            האמור לעיל כוחו יפה גם באשר לטענה כי בשנת 1985 שופץ המושכר על ידי המערערים על פי דרישות עירית ירושלים, כדי לאפשר קבלת רשיון עסק.

4.         המערערים מוסיפים וטוענים כי השיבו למשיב בשנת 1998 חלק מהמושכר, הוא המבואה שהיתה בעבר שייכת למושכר, וגם בכך יש משום תשלום דמי מפתח. גם טענה זו דינה להידחות. ראשית, בית הדין פסק כי לא הוכח שהמושכר כלל אותו חלק, שעל פי הטענה הוחזר למשיב. שנית, טענה זו אינה מתיישבת במלואה עם התביעה שכנגד שהגישו המערערים, ובה עתרו לפיצוי בשל החזרת אותו חלק של המושכר.

5.         בית הדין לשכירות קבע כי דמי השכירות הכלכליים יעמדו על סך 700 דולר לחודש. גם על כך מלינים המערערים.

            לא מצאנו לנכון להתערב בקביעה זו. בית הדין סבר כי אין מקום לאמץ איזו מחוות דעת השמאים שהגישו בעלי הדין, ופרט את טעמיו לכך בפסק הדין. בנסיבות אלה, פסק בית הדין על פי אומדן. אין מקום להתערב בעניין זה, המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, מה גם שמדובר בבית דין שיש לו מומחיות בסוגיות הנדונות ויש משקל מיוחד להערכותיו (ראו: ע"א 4868/90, אנג'ל נ' בודסקי, פ"ד מ"ו(4) 434, בסימן 5 לפסק הדין; ע"א (י-ם) 5309/04, בביוף נ' זהורי ואח', פורסם ב"תקדין"). כמו כן, לא ניתן להגיע למסקנה כי דמי השכירות שנקבעו הם שרירותיים או ספקולטיביים, בין היתר בהיותם במתחם שבין חוות דעתם של השמאים מטעם בעלי הדין.

6.         בכל יתר טענות המערערים לא מצאנו ממש. גם אם בעניינים אלה ואחרים נפלו טעויות בפסק הדין, כגון בקביעה לפיה השמאי מטעם המערערים לא ביקר בנכס, אין מדובר בטעויות היורדות לשורשו של עניין ואין להן השפעה על התוצאה הסופית.

7.         המערערים ביקשו כי ייערך על ידי ערכאת הערעור ביקור במקום. לנוכח האמור לעיל, אין אנו סבורים כי יש צורך במהלך שכזה, וגם במקרים בהם הדבר נדרש, ראוי שהדבר ייעשה על ידי הערכאה המבררת והדבר נתון ממילא לשיקול דעתה. בנסיבות המקרה דנן, אין אנו סבורים שהתרשמות בלתי אמצעית היה בכוחה לשנות את תוצאת הפסק, שכן גם אם נקבל את תיאור המקום כפי שתואר על ידי המערערים, תיוותר התוצאה על כנה.

            לנוכח האמור, אנו דוחים את הערעור.

            המערערים ישאו בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז בחשון תשס"ו (29 בנובמבר 2005).

            שופט                                        שופטת                                      שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: